11

לסיפור הבא

בלש חובב

מלחמת המורים ב׳׳בלשים׳׳ - באותם הספרונים הזעירים רבי המתח שעלילותיהם בנויות סביב מעללי פושעים וחוקרי - פשע, היתה תמיד חסרת תקוה בה במידה שהיתה צודקת. תוך להיטותם להסיר מדרך התקדמותו של התלמיד כל אבן נגף העלולה לגרום לפצול מרצו ולהפנית חלק ממנו לאפיקים שלא נכללו בתכנית הלמודים הרשמית, קראו המורים תגר על הספרות הבלשית, בהעלימם עין ממספר עובדות שבהן היה נעוץ שרש כשלונם.

עובדות יסוד אלה סוכמו בבהירות על ידי המורה הגדול של המשפט הפלילי במכללת קמברידז׳, פרופסור קני, עוד לפני יובל שנים כאשר אמר:

"כמעט כל בני האדם מן המעמיקים חשוב ועד הפוחזים שבהם מושפעים מטיבו הדרמטי של המשפט הפלילי, מטבעם החי והמזעזע של הארועים שהוא מטפל בהם ומאופיים העקלקל והאלים של אלה שאת פעילותם הוא בא להגביל. המשפט הפלילי מטפל בפגיעות ברכוש, באדם, בחופש ובחיים. למניעת המפגעים האלה הוא מפעיל סמכויות הכרוכות בגרימת יסורים ובשלילת החופש והחיים. היפלא איפוא שמכל ענפי המשפט הענף הפלילי הוא המסעיר ביותר את רגשותיו ומעוֹרר ביותר את דמיונו של האדם?״

כל הדברים האלה שנאמרו על ידי הפרופסור קני בקשר ללמוד המשפט הפלילי כמקצוע, חלים במידה שווה - אם לא במידה גדולה יותר, על העיון החופשי בעולם החטא והפשע. במידה שהבן והבת מתבגרים בה במידה הם נעשים ערים יותר ויותר למתרחש מחוץ לד׳ האמות של חדר הילדים; ובחפשם את המענין בעולם הרחב הסובב אותם הם נתקלים חיש מהר ב״בלש״ שבנושאו הנפשע נעוץ השורש של אותו כח הריתוק המאפיין את המשפט הפלילי. נגד כח ריתוק זה עמדו המחנכים, ועודם עומדים, חסרי אונים. צדקת נמוקיהם הרבים, שלא כאן המקום למנותם, ושהצורה הזולה בה מוגש רוב החומר הנדון אינו אלא אחד מהם, לא עמדה להם בבואם להלחם בצמאונו הטבעי של האדם, כמבוגר כן הצעיר, להתגרות בתאורים המסעירים את רגשותיו.

במשך שנות שרותי באגף הפלילי של בית משפט השלום נתקלתי פעם אחת באדם שלמד מספר בלשי לקח אשר אפשר לו להביא תועלת מרובה לחברה. בהפעילו תכסיסים בלשיים אופייניים הביא האזרח שבו המדובר לסכולה של מזימת פשע ולמאסרם של יוזמיה. אולי ימצאו המחנכים נחמה פורתא בספור המעשה כפי ששמעתיו מפי האיש כאשר הופיע לאחר מכן בתור עד התביעה העיקרי במשפט שהתברר בפני.

אותו משפט נחרט בזכרוני מכמה וכמה סבות, וספורו המקורי של העד – הבלש החובב, שהשאיר עלי אמנם את הרושם החזק ביותר - לא הווה את הסבה היחידה. ראשית דבר, הוו הנאשמים צרוף מוזר, ומקרא שמותיהם הזכיר תעודת משלוח של מטען המיועד לגן החיות התנכי: דב, צבי וזאב. שלושתם היו בני גיל אחד, בחורים צעירים וחייכניים, הליכותיהם מצודדות לבב, ולמראיתם לא יכלתי להשתחרר מן ההרגשה כי אין זאת אלא טעות בלתי נעימה אשר הביאתם לספסל הנאשמים.

הדבר השני שבו הצטיין משפט זה היתה ההתפעלות הגובלת עם תדהמה שבה ציינו המעורבים בו את מהירות הבזק ואת היעילות שבה פעלה כאן המשטרה, כפי שעוד יסופר.

במהלך המשפט לא מצאתי הזדמנות ללמוד מפי העד אשר גילה בו יוזמה ותבונה ראויים לשבח, מהי האסכולה שטפחה בו את התכונות האלה - האם זו האמריקאית של אירל סטנלי גרדנר ואלרי קוין, או זו האנגלית של אגטה כריסטי. דבר זה נשאר, לצערי, בגדר נעלם. יש לי, כמובן, בנקודה זאת דעה משלי, אולם אינני משוכנע בנכונותה. הנני מביא בפניכם ספור המעשה מפי האיש, שמא תגלו בעצמכם את מקור השראתו:

“במוצאי אחת השבתות בחודש מחודשי האביב, חזרתי הביתה באישון לילה. השעה היתה אחת בערך, וכשהגעתי לרחוב השומם שבו הנני מתגורר, לא נראה בו איש מלבדי. בהיותי מרוחק כעשרה צעדים מפתח הבית הבחנתי באדם היוצא מתוכו. באורו הקלוש של פנס הרחוב הנמצא בפינה הסמוכה ראיתי שהאיש איננו מדיירי הבית המוכרים לי. הבית טבל בחשכה, שום אור לא בקע מחלונותיו והדממה העמוקה העידה כמאה עדים שאין בפני אורח שנפרד זה עתה ממארחיו. עצרתי מלכת, כשחשד בלתי מוגדר מנקר במוחי.

להפתעתי פנה האיש לעברי ונגש אלי.

"מה השעה ?״ שאלני.

הצצתי בשעוני והודעתיו שהשעה אחת בדיוק. בגילוי היוזמה מצדו ראיתי הוכחה לכך שהוא חש בהססנותי ומחפש דרך לתהות על קנקני.

אנסה נא כוחי בתכסיס דומה, חשבתי, ושאלתיו:

"אולי אוכל לעזור לך במשהו ?”

"אני ממתין לבחורה אחת...׳׳ היתה תשובתו.

בדעתי שאין כל בחורה מתגוררת בביתי, גבר חשדי והתחזק. לא נכנסתי לבית. לא עמדנו מול הפתח והאיש לא יכול היה למעשה לדעת שהיה בכוונתי להכנס בו. המתנתי כמה שניות לראות מה יעשה.

לפתע הוא נכנס חזרה לחדר המדרגות והתחיל להשתעל. החלטתי שהגיעה השעה לראות מה פשר התנהגותו המוזרה. נכנסתי, איפוא, אחריו והדלקתי אור בחדר המדרגות. האלמוני עמד בצדי המדרגות מפשפש בכיסיו בקדחתנות וממלמל: “הסיגריות שלי...׳׳ לא ראיתי איש זולתו ואזני לא קלטו שום רחש. התחלתי לעלות למעלה.

בהגיעי לסבוב הראשון במדרגות, ראיתי שני אנשים יורדים לקראתי. אחד מהם סגר כפתורי מכנסיו תוך כדי הליכתו. - אם הם נכנסו לחדר המדרגות כדי לעשות צרכיהם, חשבתי, ואם זה המכפתר מכנסיו בצע את זממו, הסימנים עודם טריים ולא יקשה עלי לראותם.

המשכתי לעלות במדרגות כשאני סוקר אותו ואת הקירות לצדיהן, סקור היטב. עברתי על פני היורדים וסבורני שהצלחתי לשוות לפני הבעה של לא איכפתיות ולהסוות יפה את מחשבותי. עליתי לדירתי שבקומה ג' מבלי להתעכב, וכפי שצפיתי לא מצאתי בדרכי שום סימן מן הסימנים שחפשתי. ידעתי עתה בודאות שהאלמונים הם שלישיה של מעמידי פנים וזוממי רעה.

בקומה שמתחת לדירתי שוכנים כמה בתי מסחר, ואין שם דירות מגורים. הבית הנמצא בקרן רחוב, שייך לתקופה שחלפה, ואין בונים עוד כמותו. דירתי היא דירה פינתית ומכל עבריה יש לה מרפסות. חלון האמבטיה נשקף לקטע הרחוב המשתרע מתחת למרפסת הסמוכה. בהכנסי לדירתי לא העליתי בה אור ושלתי נעלי מעל רגלי לבל תשמענה תנועותי. פתחתי בלאט את דלת המרפסת הסמוכה לאמבטיה, חמקתי החוצה ונצמדתי עם גבי לקיר. קויתי שאוכל לעקוב מעמדת תצפית זאת אחרי המתרחש ולשמור את נוכחותי בסתר.

בפינת הרחוב שממול יש בית חרושת ובפינה זאת נצב פנס מאיר. לאורו של הפנס הבחנתי בנקל בשני הבחורים שפגשתים על המדרגות כשהם עומדים ומתלחשים ליד פתח בית החרושת. להפתעתי המרובה הם השגיחו בי כמעט בו ברגע שבו ראיתים. היתה זו כנראה חולצתי הלבנה, ששכחתי להסירה, שמשכה את תשומת לבם.

הרחוב הנראה ממרפסתי צורתו כצורת האות ׳׳ר׳׳ המודפסת. הוא מסתעף מתוך הרחוב שאליו פונה החלק האחר של דירתי, עובר מתחת למרפסתי, ועושה אחר כך סבוב של תשעים מעלות.

בהעלם הבחורים בפתח בית החרושת עזבתי את המרפסת, חזרתי לדירתי פנימה, ונכנסתי לאמבטיה. משם השקפתי לכוון בית החרושת שממול דרך שמשת החלון, כשגופי נתון באפלה. לשם בטחון הסרתי עתה גם את החולצה. לא עברו רגעים רבים ואחד הבחורים יצא מפתח בית החרושת והלך לאורך המדרכה של הרחוב לכוון הסבוב. עקבתי אחריו במבטי עד העלמו מעבר לפינה.

לאדם הנצמד עם אפו לזכוכית של חלון בבית רדום והצופה לרחוב שומם ושקט נראית כל דקה כפרק זמן ממושך. כשהשניות חלפו לאטן ושום דבר לא הפריע את דממת הלילה נטיתי לראות את הפרשה כמחוסלת ועמדתי לעזוב את משמרתי. הסקתי שהחבורה כנראה התפזרה ושהופעתי במרפסת שמשה סבה לכך.

הבחור שנעלם מעבר לסבוב הפתיעני עד כדי כך בהופעתו בקצהו השני של הרחוב שכל חושי התעוררו לדריכות מחודשת.

נגבתי את השמשה שלפני מאדי הנשימה וראיתי כיצד הבחור ממשיך בדרכו מבלי להתעכב ונעלם שוב מאחורי הסבוב.

פתאום נתחורה לי משמעות ההקפות האלה! - הוא ממלא בברור תפקיד של סייר ושומר בעוד חבריו עמלים בפריצה!

הסתכלתי בשעוני ונדהמתי לראות שלמעשה לא עברו אלא דקות ספורות מאז תפשתי לראשונה את עמדתי ליד החלון.

בתוך חמש הדקות שאחרי זה הוברר לי שגם הבחור שהתענין אצלי לדעת מה השעה מהלך על המדרכה שממול בית החרושת הלוך ושוב, ושבצוע המלאכה מבפנים הוטל על שכמו של חבר הכנופיה השלישי, שלא נראה בחוץ כל אותה העת.

לפתע יצא ׳׳הנעלם השלישי" מפתח בית החרושת.

חברו - זה שהיה אתו כאשר פגשתים בחדר המדרגות - נתלוה אליו, ושניהם חצו את הרחוב בכוון אלי ונכנסו לחדר המדרגות של ביתי.

הו, הו ! חשבתי - החזית מתקרבת לפתח מעוני ! מה הם זוממים עכשיו ?!

רצתי בגרבי אל דלת הכניסה של הדירה שלי ונעמדתי לידה בשקט מוחלט מתרכז בהאזנה.

כעבור שניות ספורות הגיע לאזני רעש של נקישות ברזל בברזל. עובדים על דלת בית המסחר שמתחתי - חלפה המחשבה במוחי. הגיעה העת לפעול!

יצאתי למרפסת השניה של הדירה ובקשתי למשוך תשומת לבם של עוברים ושבים כדי להזעיק באמצעותם משטרה. העוברים ושבים היו בשעה זאת ספורים. הרחוב היה כמעט שומם לגמרי. לא יכלתי להדליק אור במרפסת או להרים קולי בצעקות, כי כל אחת מן הפעולות האלה היתה עשויה להבהיל את המתפרצים ולהבריחם. עתה, אחרי שכה יגעתי לבלוש אחריהם הייתי מעונין להביא לידי תפיסתם בכף. נסיתי לקרוא לאנשים בלחישות חדות המכוונות להגיע עד אזני העוברים למטה אך לא הלאה מזה: פס! פס! ששש!

כמה אנשים שעברו מתחתי, הרימו ראשיהם למעלה מבלי להעצר ובראותם אותי החישו פעמיהם והסתלקו במהרה. ודאי חשבוני למטורף המנצל את תרדמת שומריו כדי להשתולל. האמת נתנת להאמר שהרגשתם לא היתה משוללת יסוד. אני יכול לתאר לעצמי כיצד נראיתי ערום למחצה, מנופף בידי, ומשמיע קולות מוזרים כלפי הרחוב ממרפסת הקומה השלישית באישון ליל.

היה עלי למצוא תכסיס יעיל יותר, ובמהרה! אינני יודע כיצד בא לראשי הרעיון הנפלא של זיקוקין דינור. משהוא הבריק במוחי מיד חשתי למטבח והבאתי קופסת גפרורים. כשחזרתי למרפסת עברו בדיוק שני בחורים למטה, וכשהגיעו ממש מתחת למרפסת החלתי להדליק גפרורים ולזרקם למטה בזה אחר זה. לויתי את פעולתי זאת בלחישות חזקות: פס! פססס !

הם השגיחו בי ואחד מהם נעצר. נשמתי לרווחה. מרחוק קרבו עוד שני חיילים. חברו של הבחור שנעצר משכו מן המקום ולחש דבר באזניו. שניהם רצו לקראת החיילים וכל הארבעה חזרו ביחד, עברו למדרכה שממול ונעצרו כשהם מסתכלים בי. ידעתי שעלי לנצל את הזדמנות הזאת ויהי מה. תוך בקרת קולי, במשהו מעין דבור חנוק, הוריתים לקרוא מיד למשטרה היות ופריצה מתבצעת בביתי.

מזלי שחק לי. היו אלה בחורים שהבינו ענין. הם התרחקו במהרה מבלי להפנות ראשיהם לאחור, וכשכמעט נעלמו מעיני ראיתי שאחד מהם רץ קדימה. חזרתי על קצות אצבעותי, לדלת הפונה לחדר המדרגות ובספוק שמעתי כי העבודה בקומה השניה נמשכת ללא הפסקה. לפתע נשמעה מכה חזקה מאד ואחריה השתרר שקט. עתה נשברה הדלת - חשבתי.

יצאתי למרפסת לראות שמא נבהלו הפורצים מהרעש שהקימו וברחו. הופתעתי לראות את הרחוב מלא שוטרים. כעשרים שוטרים הגיעו למקום. הם התנהגו בשקט מופתי. באו כנראה במכונית שהשאירוה במרחק מה. הוריתי להם מעל הגזוזטרא כיצד להקיף את הבנין לבל ימלט איש. - הם עשו כדברי.

הבחור שעשה את ההקפות סביב גוש הבתים שעה שחברו היה בבית החרושת שממול לביתי נתפס תוך דקות ספורות. המתנתי עוד מספר רגעים ובראותי ששנים מאנשי הכנופיה הצליחו כנראה להמלט נעלתי נעלי וירדתי למטה. נגשתי לקצין שהיה אחראי על הפעולה וזהיתי בפניו את הבחור שנתפס כאחד מתוך שלישיה שפעלה בצותא. הקצין הודה לי מאד, ובראותו שהנני נרדם במעט על עומדי שלחני לישון. לא הייתי זקוק לזרוז רב. השעה היתה בערך שתים. היה עלי לקום לעבודה בשעה שש בבוקר. מהרתי לעשות כמצותו של הקצין.

שני הבחורים האחרים נתפסו כנראה תוך ארבעים ושמונה שעות שכן הוזמנתי כעבור יומים למשטרה ונתבקשתי לנסות לזהותם במסדר זהוי. היתה לי זו הפעם הראשונה שהשתתפתי במסדר כזה.

הכניסוני לאולם שעמדו בו כחמישה-עשר איש ערוכים בשורה. כולם היו שווים בגבהם. סמל משטרה שהיה נוכח במקום הסביר לי שעלי לעבור על פני השורה ולראות אם אוכל לזהות בין האנשים העומדים בה את הבחורים שראיתי בביתי בליל הפריצה. נאמר לי שבאם אזהה מישהו עלי לשים את ידי על כתפו.

עברתי על פני השורה פעם אחת והכרתי ללא קושי את הבחור שהשתעל בחדר המדרגות ואת חברו שכפתר את מכנסיו ברדתו מהקומה השניה. שמתי יד על כתפו של כל אחד מהם בזה אחר זה. כל השלושה יושבים עכשיו פה, בספסל השני. זהו שהתעניין לדעת מה השעה ואלה השנים שפגשתים על המדרגות״.

עד כאן ספורו של העד. עתה בא תורם של הנאשמים לנסות ולערער את מהימנותו. תפקיד זה נטלו על עצמם אותם שני הבחורים שהמשטרה לא הצליחה לתפוס בכף בליל המעשה. השלישי, זה שהעד זההו בפני קצין המשטרה עוד באותו לילה העריך כנראה את מצבו כחסר תקוה והודה באשמות שיוחסו לו.

במקום לחקור את העד רכזו הנאשמים את כל מאמציהם בשאלת הזהוי. הם חזרו והקשו בפניו כיצד זה יוכל להצביע עליהם בודאות אחרי שנפגש אתם כאלו פנים אל פנים רק לשניות ספורות בלבד. הם לא היו סכלים והם הכינו לעצמם רשימות ארוכות של שאלות העשויות לבלבל ולמוטט את בטחונו העצמי של העד. אולם כל עמלם היה לשוא. העד עמד ללא חת ולא מש מעדותו המקורית כמלא הנימה. הנאשמים עייפו לחקרו בטרם עייף הוא מלהשיב בסבלנות לשאלותיהם.

בסוף שחררתיו: כפי שציינתי לא מצאתי הזדמנות ללמוד מפיו היכן מקור היוזמה שהוא גלה במיקרה זה בצורה כה יעילה. הנני מרשה לעצמי להניח, לאור נסיוני עם אלפים רבים של עדים אחרים, שאלולי קרא האיש אי פעם תאורים של מעשים דומים, האופיניים כל כך לספרי ׳׳הבלש׳׳ למיניהם, לא היו תגובותיו כה מהירות וכה מתאימות. שתיקה הרי כמוה כהודיה, וזכורני עדיין שכאשר העמדתי בפניו, אגב אורחה, שאלה על נושא זה שענינני - נעניתי בחיוך, ללא מלים.

בטרם נפרדתי מן האיש הודיתי לו בשם הצבור על הקרבה זאת שהקריב משעות מנוחתו כדי לסכל מזימת פשע, ובקשתי סליחה ממנו, אף זה בשם הצבור, על הטרחה שנגרמה לו כאשר נדרש למסור עדות במשטרה וכאשר הוחזק זמן רב על דוכן העדים בבית המשפט. הצעתי לו פיצוי כספי במסגרת הצנועה של החוק. העד סרב לקבל פרוטה מקופת המדינה. לדבריו, הוא מלא רק חובה אזרחית ומלוי חובה אינו מזכה בפרס. בצאתו לותהו מחשבתי : לו הפך כל קורא "בלש" לבלש חובב כזה רק פעם אחת בחייו, כי אז היתה הקרקע נעשית חמה מתחת לרגלי הפושעים מכדי לאפשר המשך פעילותם.

הספור בדבר הבלש החובב ומעלליו הגיע בזה למעשה לקצו. אולם אין אני נוהג לעורר את סקרנותם של קוראי ולעזבם לנפשם לנחש סופו של דבר. משהבאתיכם עד כאן, זכותכם לדעת כיצד התגלגלו הענינים הלאה.

הרי, איפוא בפניכם ספורו של קצין המשטרה אשר עלה על דוכן העדים בתור העד השני מטעם הקטיגוריה.

"בתאריך הנדון הייתי קצין שיטור בנפה הדרומית. בשעה שתים פחות רבע בלילה, נכנסו לחדרי בתחנת המשטרה שני אזרחים מתנשמים מרוב התרגשות. הם ספרו לי כי בעוברם באחד הרחובות של הנפה הם ראו במרפסת הקומה השלישית של בית ישן אדם הזורק למטה, בזה אחר זה, גפרורים דולקים. כשהם התקרבו אמר להם האיש שבקומה השניה של אותו בית מבוצעת פריצה. הם לא ידעו את מספר הבית אולם תארו בדיוק את מקום המצאו.

הבהלתי באמצעות האלחוט את הניידות שתרו את הסביבה והוריתין לגשת למקום. מיד אחרי זה יצאתי לשם בעצמי - בראש חולית שוטרים.

בהגיעי לפתחה של הסימטה שבקצה השני שלה נמצא הבית שממנו נזרקו כאלו גפרורים, עצרתי את המכונית, והוריתי למספר שוטרים לרדת ולחסום את פתח הסימטה, לבל יעבור איש. לסימטה זו צורת רגל הכפופה בברך ובגלל כפוף זה אי אפשר לראות בקצה האחד את הנעשה בקצה השני. צויתי על נהג המכונית שלנו להשאר עם רכבו במקום ובקחתי אתי את יתר השוטרים נגשתי לקצה השני של הסימטה.

הלכתי דרך הרחוב העוקף את גוש הבתים שבצד החיצוני של הברך, ובהגיעי למחוז חפצי זהיתי בלי קושי את הבית שממנו באה קריאת העזרה. סקרתי במבט את הסביבה ולא הצלחתי לגלות בה כל תנועה חשודה. הוריתי את השוטרים להתפזר לאורך הבית ולשמור על השקט, ובעצמי נכנסתי פנימה.

לא הדלקתי את האור בחדר המדרגות לבל יראה מבחוץ למרחקים, והארתי דרכי בפנס כיס משטרתי. שום דבר הראוי לציון מיוחד לא נגלה לעיני עד אשר הגעתי לקומה השניה. בנצב לחדר המדרגות השתרע פה מסדרון ארוך, ובו שלש דלתות גדולות, שכל אחת מהן הובילה למחסן סיטונאי. האמצעית משלש הדלתות היתה פרוצה למחצה.

כל אחת משתי כנפי הדלת היתה מצוידת בשתי אזני מנעול המסודרות זו מעל זו בערך במחצית הגובה של הדלת. הדלת היתה עשויה לוחות עבים והלוחות הקיצוניים בכל כנף, אלה שמתחת לאזניות המנעולים, היו מצופים פס ברזל. צפוי הברזל הורד בחלקו מאחת מכנפי הדלת והיה מונח על הרצפה בסמוך לדלת של מחסן אחר. כן הורד אחד המנעולים אשר לא נמצא במקום כלל, והאזנים בהן היה תלוי המנעול השני היו עקומות.

לאחר שנוכחתי שאין איש בחדר המדרגות יצאתי שוב החוצה. ליד פתחו של הבית הסמוך עמדה מכונית מסוג ג׳יפ, אשר השגחתי בה גם קודם. בשעתו לא יחסתי לה חשיבות כלשהי, אולם עתה חדרה לתודעתי העובדה שזוהי המכונית היחידה ברחוב כולו. נגשתי אליה והארתי תוכה בפנסי. מצאתי את חוטי החשמל המובילים מן המנוע ללוח השעונים שליד ההגה - מנותקים מן הלוח. הבינותי מיד שהנני עומד ליד מכונית גנובה. כשחבורי החשמל מחוברים במכונית כהלכה אי־אפשר להתניעה כל עוד מנגנון ההצתה סגור במפתח. אולם אין בהעדרו של המפתח מן המכונית כדי למנוע את התנעתה על ידי מי שיודע את סוד פעולתה של מערכת החשמל במכונית, ואינו נרתע מפני גרימת נזק פעוט לרכוש. גנבי המכוניות מנתקים, איפוא, את חבורי החשמל ממנגנון ההצתה הנעול, ומתניעים את המכונית על ידי חבור החוטים בצורה הרצויה מחוץ למנגנון.

עתה ידעתי שהפורצים באו במכונית והסתלקו בלעדיה, ושאין הם יכולים להמצא ברחוק מקום אפילו אם כבר עזבוהו. החלטתי לבדוק לשם בטחון גם את חדר המדרגות של הבית שלידו עמד הז׳יפ.

מיד עם הכנסי לפתח השגחתי באדם העומד בסמוך לדלת הכניסה ופניו לקיר. הוא פשפש בכפתורי מכנסיו והפנה ראשו אלי בהפתעה מעושה. ליד הקיר היתה ערימת לבנים נמוכה ועליה היה מונח איזמיל קצר. הצצה שטחית באיזמיל זה הספיקה לי כדי להווכח שאין בו סימני חלודה וששכבת האבק האחידה על גבי הלבנים הופרעה זה עתה. שאלתי את האיש מה מעשיו במקום, אם כי תשובתו היתה ידועה לי מראש. הוא אמר שנכנס לפתח לעשות את צרכיו. הודעתיו שהוא חשוד בהשתתפות בנסיון לפריצה וכי אני עוצרו. הובלתיו למכונית שיטור שעמדה בפינת הרחוב, ומסרתיו לידי השוטרים שהוו את צוות המכונית. המתלונן שירד אותה שעה לרחוב זהה את האיש מיד כאחד מן השלישיה שהשתתפה בפריצה.

חזרתי לחדר המדרגות של הבית שזה עתה יצאתי מתוכו, וערכתי בו חפוש מדוקדק. מאחורי דלת הכניסה, ליד המקום בו עמד העציר מצאתי את המנעול שהיה חסר בדלת הפרוצה למחצה בבנין הסמוך. אוזנו היתה חתוכה. באותו חדר מדרגות ישנו גם תא טלפונים של המשטרה. על גבי התא מצאתי זוג כסיות ללא אבק עליהן. היות ועתה היה לי ברור כבר שחבריו של העציר הצליחו להמלט, לא ראיתי טעם להמשיך ולחפשם. חזרתי, איפוא, למכונית השיטור וערכתי חפוש בכליו של העציר. מצאתי בכיסיו רשיון נהיגה וחוטי נחושת בצפוי נילון לבן. לדעתי היו החוטים מיוצרים לקשירת החבורים המנותקים במערכת החשמל של המכונית הגנובה.

כשהאיזמיל, המנעול, הכפפות וחוטי החשמל הונחו על מושבה של מכונית השיטור ליד העציר, וכשאמרתי לו שלמחרת אביאנו כפני שופט ואבקש לעצרו עד גמר החקירה בקשר לשני חבריו שהיו אתו, נפרצה חומת שתיקתו והוא מסר שמות שותפיו וכתובותיהם.

בזה נסתיימה למעשה פעולתי בשטח. מברקים לתחנות המשטרה הנוגעות בדבר עם הוראות לחפש את החשודים ולעצרם נשלחו עוד לפני השעה 0300 בבוקר.

עם הנץ החמה הופיע אדם אחד בתחנת המשטרה שלי והתלונן על גנבת מכונית ג׳יפ שעמדה לפני פתח ביתו. הוא זהה את המכונית שמצאתי עם חוטי ההתנעה מנותקים - כמכוניתו, והוכיח את בעלותו עליה לשביעות רצון המשטרה. מכוניתו הוחזרה לו, לאחר שהודעתיו כי עליו להיות מוכן לבוא ולהעיד במשפט.

שני הנאשמים האחרים נעצרו תוך ארבעים ושמונה שעות בחיפה והועברו לתל־אביב לחקירה".

עד כאן עדותו של עד התביעה השני.

להשלמת גירסתה הביאה הקטגוריה עוד עדים רבים:

את בעל הז׳יפ, את בעל המחסן שדלתו נפרצה, את הסמל שערך את מסדר הזהוי, את החוקרים שגבו עדות מן הנאשמים, מומחה לטביעת אצבעות, קצין ממשטרת חיפה, ועוד.

צבי וזאב - שמעתה רק בגללם נטשה כל המערכה נאלצו בסוף לפרוע את החשבון שהוגש להם ע"י הצבור - באמצעות בא כוח התביעה, בסכומיו.

הודאתו של דב באשמות הובאה בחשבון לקולא-בגזר דינו.

למיטב ידיעתי לא חזרה עוד שלישיה זאת להטריד את בית המשפט לאחר מכן.