8

לסיפור הבא

כל החיים הם עסק

יש הגורסים שכל החיים הם עסק. אלה אומרים: איש העסקים המצליח הוא זה שאינו מחמיץ הזדמנויות. מלחמה, למשל, היא ״הזדמנות״. אם אתה מצליח לנצלה כראוי, ולהשאר במקומך שעה שאחרים נשלחים למרחקים - כבר זכית. עתה לא נותר לך אלא להבקיע את מחיריך בתבונה כך שתוצר המידה הרצויה של "פניקה" מזה, אך מבלי שהסאה תוגדש מזה - והנדן מובטח לבתך.

וגם בעתות השלום הזדמנויות לא חסר. אם ברכך האל בתבונה לחוש כיצד יגיב קהל לקוחותיך על ידיעה מדאיגה בעתון, ואם ידעת להכין בעוד מועד מרתף בו תוכל להחביא עיקר סחורותיך - עלול העתון להקרות בידיך הזדמנויות לאין ספור שהזהב טמון בהן בשפע!

ואם עיניך פקוחות למתרחש וחושיך אינם רדומים, עלול הגורל לזמן לך הזדמנות גם מחוץ לשעות עבודתך. עלול אתה להלך לתומך ברחוב, שואב אויר צח להנאתך, מסתכל בשמים הצחורים או בוחן קצות נעליך, ומכונית עלולה להעצר על ידך בחריקת בלמים עזה - עוד מעט והיתה פוגעת בך! אם זריז מחשבה הנך, אדם השולט בעשתונותיו כגבר - תפוס הזדמנותך פן תתחמק! פול על המכונית בקול צעקה - וצנח ארצה. מובטחך שימצאו מנין עדים אשר ראו כיצד נפגעת, ויעידו בפרוטרוט, בשבועה, כי המכונית היא שדחפתך, מוטטתך והפילתך. סופך שנמצאת תובע כמה מאות לירות פצויים - וסכוייך חזקים לקבלן.

ועד כמה וכמה טוב כשענה לך מזלך והמכונית באמת דחפתך, ואינך צריך לאנוס את מצפונך בבואך לטעון שהופלת.

הרי לך, קורא נכבד, השקפת עולם... אחת מני רבות שנתקלתי בהן בעבודתי, לא מן המשונות ואף לא מן התדירות שבהן. אורשה נא להביא בפניך מיקרה המשמש אספקלריה להשקפת עולם זאת, הוא מיקרה התאונה שארעה לאחד חיים בן יעקב.

חיים בן יעקב עזב באחד הימים את חנות המכלת שלו, רכוב על אופניו, וחרף נפשו בדרכים למען עסקיו. האמת היא שעם צאתו לדרך לא הרהר חיים בן יעקב בהזדמנויות הטמונות בה, כי אותה עת היו עוד אופקיו מצומצמים והוא לא נתפקח אלא בשלב מאוחר יותר. בנסעו בדרך היו כל מאויו נתונים לשלמות גופו, וזה מפני שמטבעו איש ירא היה - ירא שמים וירא האדם. ואם יראת השמים שלו באה על בטויה בעיקר בימי שבתות וכפור היתה יראת האדם שלו ממשית ויום יומית יותר - נעוצה בדקות גבו ובקצר קומתו. רכון על הכידון, שחוח קומה, צוארו שקוע בין כתפיו, סמל חיים בן יעקב על אופניו אלפיים שנות גלות בגלגולן.

ביראתו נסע חיים בו יעקב תמיד לאט, תמיד מימין הדרך, מעיף תדיר מבטים לצדדים ולאחור, נזהר בפני כל הפתעה הצופנת בחובה סכנה.

ביום זה שאנו מדברים בו הובילה דרכו של חיים בן יעקב במורד, והיא כמעט הובילתהו אל עברי פי פחת אלולי חשדנותו זו המתמדת אשר סובבה את ראשו וגלתה לו בעוד מועד את מלאך המוות המתחקה על עקבותיו.

וכך ספר חיים בן-יעקב את קורותיו ביום ההוא בפני בית המשפט, לאחר שדעתו נצטללה עליו, ולאחר שחזרה אליו תחושת הזדמנויותיו עם התיצבותו בשתי רגליו על הבסיס המוצק של דוכן העדים: -

- ׳׳הפניתי ראשי לאחור וראיתי מכונית רצה אחרי. החזרתי מבטי לפנים והחלתי לסובב ביתר שאת ברגלי. חשבתי שבאם אגביר את מהירותי - אברח ממנה. אולם רודפתי השיגתני. לפתע הרגשתי דחיפה קלה מאחור וכמעט התהפכתי. ברחתי כל עוד נפשי בי. רציתי להסתלק יותר לימין - ולא יכלתי כי לא היה עוד מקום. לא יכלתי גם לפנות שמאלה בגלל התנועה שבאה ממול. ידעתי שרק נס יצילני והרימותי עיני לשמים . . . ובו ברגע קבלתי עוד מכה מאחור והופלתי. הנס קרה ולא נדרסתי. המכונית פנתה ימינה, עלתה על המדרכה, עברה במרחק סנטימטרים ספורים מקיוסק שהיה בפינה, ונכנסה לסמטה שמעבר לפינה מימין. שם היא נעצרה כאשר חזיתה פגעה במכונית אחרת. האיש הזה - הנאשם, הוא אשר רץ אחרי עם האוטו שלו ורצה להרגני.

- הוא יצא מהמכונית, נגש אלי בריצה, וניסה לתפוס בי, אולם עוברים ושבים עצרוהו. הוא הסביר שם משהו על בלמים, שכאילו אבד אותם בדרך... לא הבינותי מה זה שייך לכך שרצה לדרוס אותי.

- העוברים ושבים תווכו ביננו ולבסוף הוא הציע לי עשרים לירות. ממש רצה לכפות עלי את קבלתם. אולם אני סרבתי . . .

הא ! - חשבתי - משראית שמציע עשרים מיד הסקת שמגיע מאתים ! - וכמובן לא טעיתי. חיים בן יעקב המשיך:

- אמרתי לו : אם יתברר שלא קרה לי כלום - איני רוצה כספך. אולם אם יתברר שנפצעתי - ייתכן וזה יעלה לך יותר!

ואם כי לא ידעת זאת בשעת מעשה - המשכתי בהרהורי - התברר במרוצת הימים שאכן נפצעת . . .

- ואכן נפצעתי, חש העד לאשר את הרהורי נפשי - וסך הפצויים שאני תובע הוא שש מאות ועשרים וחמש לירות.

- וכיצד זה הגיע אדוני לסכום זה? הייתי סקרני לדעת.

- ארבעים לירות עלה לי תיקון האופניים …

- ארבעים לירות! התפרץ כאן בא כוחו של הנהג - כבוד השופט! בפני בית המשפט דין וחשבון מתוצאות הבדיקה שהאופנים נבדקו מיד אחרי התאונה בידי מומחה משטרתי - ולפי דין וחשבון זה לא נמצא באופנים אלא כפוף קל בכנף הפח המגן על הרוכב בפני הבוץ המותז על ידי הגלגל האחורי!

- אם הבוחן כתב כך - ענה התובע בשויון נפש גמור - אז הוא כתב. התקון עלה לי כמעט ארבעים לירות!

- ומלה זאת ״כמעט״ - למה היא מרמזת?

- אם אתה רוצה לדעת בדיוק אז זה היה שלושים ושבע לירות ואגורות. לא אזכור כמה אגורות, ולא אבוא ליגע את בית המשפט בקטנות כאלה…

- נחזור לזה אחר כך, התערבתי - ובינתיים נשמע ממה מרכב הסכום בעודף.

- שבעים וחמש לירות אבדו בשעת המיקרה מארנקי . . .

עורך דינו של הנאשם לא יכול היה לשלוט ברוחו והתפרץ לקראתי בצעקה :

- כבוד השופט אני מבקש רשות לחקור את העד בנקודה זאת!

שאל כטוב בעיניך - עניתיו.

- הנכון שמסרת עדות במשטרה אחרי המיקרה?

- נכון.

- כמה זמן אחרי כן?

- שעה בערך.

- למה לא ספרת, איפוא, בעדותך שחסר לך כסף?

- לא הרגשתי אז בכך.

- היכן אתה מחזיק את תעודת הזהות שלך?

- בארנקי.

- והיכן היה הכסף?

- בארנק.

- ואתה רוצה לאמר לבית המשפט שלא נדרשת להציג את תעודת הזהות בעת מתן הצהרתך במשטרה !?

- אינני זוכר.

- ההודעת לאחר מכן במשטרה על אבדן הממון?

- לא הודעתי.

- הנתת מודעה בעתון ?

- לא נתתי.

_ זה הכל, לעת עתה, כבוד השופט!

_ ובכן, אדוני, - נותרו עוד כחמש מאות לירות. וזה מנין ?

- חמש מאות לירות אני תובע כפצוי כללי עבור נזק, צער, רפוי, שבת ובושת. עשרים ושבע לירות עלתה לי ברכת הגומל בבית הכנסת על שהשם רחם עלי והשאירני בחיים, ועשר לירות שלמתי לעורך דין תמורת שגור אגרת לנאשם בה תבעתי ממנו את הפצויים.

לבקשת פרקליטו של הנהג נתנה לו פה שוב הרשות להציג מספר שאלות לעד:

- בעדותך במשטרה - התלוננת על כאבים כל שהם?

- לא התלוננתי כי הם החלו להציק לי רק מספר שעות אחרי כן.

- הנבדקת אצל רופא?

- כן, הרי תעודה בחתימת ידו בה הוא מאשר את ממצאיו.

- כאן כתוב שהיית בטפול במשך שלשה ימים על "שפך דם במרפק היד הימנית ולגב״ מה משמע ״ולגב״?

- היו לי כאבים בגב.

- שכבת במיטה?

- כן.

- כמה זמן?

- יום אחד.

- ועסקך היה משום כך סגור יום אחד.

- עסקי כלל לא נסגר - אשתי עבדה בו. אולם היא עובדת גם כשאני בריא ואין עבודת האחת כעבודת השנים.

- היש בידך קבלות על תשלומיך לרופא?

- לא. אני חבר קופת חולים.

- וטפולך קבלת במסגרת קופת חולים?

- כן.

- תמורת הנזק שנגרם לך, עקב העדרך מן החנות במשך יום אחד, תמורת ה״שבת״ ששכבת יום זה במיטה, ותמורת הרפוי שנתן לך במסגרת תשלומיך הרגילים לקופת החולים הנך תובע חמש מאות לירות?!

- כן. הרי היה מוכן לשלם לי מיד אחרי המיקרה !

- תודה רבה לך - אין יותר שאלות.

בזה תמה פרשת עדותו של חיים בן יעקב.

הערכתי את הנזק הממשי לאופניו בחמש לירות, נזקו בשל העדרו מעבודה לעשרים וחמש לירות, ואת צערו, שבתו ובושתו בעשרים לירות נוספות. לדעתי הוא היה רשאי לתבוע סך כולל של חמישים לירות - אולם אין זאת אומרת שהוא זכאי לכך שפסק דין בסכום זה יינתן לטובתו.

השקפת עולמי, כפי שהיא באה על ביטויה בפסק הדין, נגדה תכלית הנגוד את השקפת עולמו "ההזדמנותית״ של התובע.

"בית המשפט" כתבתי בפסק דיני, "לא יתן את ידו להשרשת האמונה בקרב הצבור כי כל המרבה לתבוע מרבה לזכות. בית המשפט יעודד את האדם הדורש שהמזיק ייטיב את הנזק ויחזיר במידת האפשר את המצב לקדמותו; אולם את פני החושבים להפוך מפגע לברכה, והרואים בו הזדמנות להתעשרות פתע יש להשיב ריקם. כפי שנאמר: על מנת שיראו וייראו. תביעתו של התובע במשפט זה מופרזת, מנופחת ומוגזמת עשרת מונים והיא כוללת עתירות המעמידות את ישרו בסימן שאלה.

הנתבע ישלם איפוא לתובע סך 50 לירות; התובע יישא בהוצאות המשפט (בשיעור 5% מסכום התביעה) ובשכר טרחת עורך דינו של הנתבע בסך 25 לירות".

הרימותי את עיני לראות כיצד יגיב התובע על פסק הדין "הקטלני". לא הייתי מופתע לו נאלצתי לשמוע בפיו הערה עוקצנית או הצהרה בנוסח ׳׳אני מאשים". לא אחד הרי מפרש את המושג "דמוקרטיה" ככולל זכות דבור בלתי מרוסנת לפי ראות עיני הדובר.

אולם חיים בן יעקב לא הוציא הגה. הוא עשה דרכו לדלת על קצות אצבעותיו וחמק החוצה מבלי שאצליח לפגוש במבטו.