6


לסיפור הבא

אצבע אלוהים

הנאשם לא הופיע למרות שהוזמן כדין. בישיבה הקודמת של בית המשפט, משהוקרא לו גליון האשום הטופל עליו אשמה של גניבת תיק עור על סדור ותפילין שהיו בתוכו, בתחנת האוטובוסים המרכזית בתל-אביב - הוא הכחיש בתוקף כל קשר עם המעשה.

המשך ברור המשפט נדחה בשעתו להיום בשל העדרו של העד העיקרי אשר המשטרה לא הצליחה להשיגו ולהזמינו מירושלים.

עתה עמד בפני העד, יהודי בגיל העמידה, בעל מבנה גוף תמיר וחסון, עטור זקן שחור היורד על חזהו בשפע של שער סמיך המטופל יפה, כשמגבעת שחורה, רחבת שוליים לראשו ואשיותו שופעת אצילות אשר לא היה במעיל הישן והמרופט שעל כתפיו כדי להעימה.

לעומת העד נראה הסמל ר. אשר יצג את התביעה הכללית במשפט זה כצימוק מיובש היטב, אשר כל חלק וחלק מהמדים אשר המדינה העניקה לו מלבד הנעלים, יכול היה להכיל בנקל שנים כמוהו. אולם לא היה זה לסמל היום הראשון להופעתו בפני. שנה כמעט בילינו יחדיו את הבקרים באולם דחוס זה, כשאני יושב מעברו של דוכן השופטים מזה והוא נצב מעברו מזה. במשך תקופה זאת התנגשו רצונותינו לא פעם, והאמת נתנה להאמר שמכל תובעי המשטרה שאתם נזדמן לי לעבוד במשך כהונתי כשופט בישראל היה הוא היחידי שמצא עז בנפשו לענות לי דברים כדרבנות בכל הזדמנות שבה הרשיתי לעצמי להתקיף את התביעה הכללית בפומבי. במשך הזמן למדתי להעריך מאד את עמידתו של בחור זה על רצונו, את זכרונו היוצא מגדר הרגיל, את הכשרון שבו ידע לחקור עדים עקשנים ונפתלים, ואת נאמנותו למדיו ולממונים עליו. הזריזות המופלאה בה התמצא בבעיות משפטיות סבוכות זכתה להערכת ערכי הדין שנזדמן להם להופיע נגדו, והם התרגלו לראות בו יריב מסוכן.

עתה קם הסמל ר. על רגליו ובקשני להמשיך במשפט בהעדר הנאשם.

- כבוד השופט, הוא אמר, הנאשם היה נוכח בישיבה הקודמת, והוזמן להיום, על ידי בית המשפט. הוא לא הופיע מבלי להודיע על סבה כלשהי להעדרו, ובודאי אין זה אלא נסיון מצדו לדחות את מועד הכלאו על ידי תחבולות שונות. בה׳׳מ אינו צריך לתת ידו להתנהגות בזאת! העד שלי הופיע במיוחד מירושלים, וקשה לנו לדרוש ממנו שירבה בנסיעותיו הנה ממרחק כה רב. בה"מ ראה את הנאשם, הוא בחור צעיר, המזלזל בבה״מ ויש ללמדו שעור.

פניתי לעד ובקשתי מפיו הסבר להעדרו בתאריך שבו החל ברורו של המשפט.

- כבוד השופט, אם כבודו ישים לב לכתוב בהעתק ההזמנה שנשלחה אלי בפעם שעברה - יראה שהיא נמסרה לאשתי. הזמנה זאת לא הגיעה לידי אלא אחרי תאריך המשפט מפני שהייתי נעדר אותה תקופה מהבית ונמצאתי בנסיעות במקומות שונים בארץ בקשר לעסקי. אני מצטרף לבקשת הסמל לקיים את המשפט היום היות והנני בא הנה אך ורק כדי למלא את חובתי האזרחית. הגנבה הוחזרה לי ואינני תובע דבר מאיש.

לא בזבזתי זמן רב על לבטים, הסבר זה נראה לי. בשים לב לכך שהעד בא במיוחד מן הבירה, וכן לכך שהנאשם אינו מאבד את זכותו לבקש בטול פסק הדין העלול להנתן נגדו באם יוכיח לאחר מכן שהיתה סבה מתקבלת על הדעת להעדרו - החלטתי להמשיך בלעדיו.

רשמתי החלטה ברוח זו בתיק, קראתיה בקול ואמרתי לעד: תואיל בבקשה לגשת לדוכן העדים ואני נכון לשמוע את אשר בפיך.

בצעד מתון אך החלטי עבר העד את מרחק הפסיעות הספורות אשר הפרידו בינו לבין הארגז השחור שנצב ליד הקצה השמאלי של דוכני ואשר היו מונחים עליו זה בצדו של זה התנ׳׳ך, הברית החדשה והקוראן. העפתי מבט שגרתי באולם בית הדין ונוכחתי שסדר שורר בו וכי אין יסוד לצפות לכל הפרעה. שוטר נצב ליד הדלת ושוטר ישב בכל אחד מן הספסלים הארוכים המיועדים לקהל. באגף זה, הפלילי, של בית משפט השלום, שלטה האוירה של מורא הדין, הקהל חש בה, ועצר ברוחו.

- שים בבקשה את יד ימינך על התנ״ך - הורה בינתיים סמל ר. את העד, ואמור אחרי: אני נשבע באלהים . . .

ראיתי את העד מהסס, ובאשר הסכנתי לראות יהודים חרדים נמנעים מן השבועה, הבינותי מיד מה מעיק על לבו, ועמדתי לפנות אליו ולהסביר לו את זכותו להצהיר בהן-צדק, כאשר הסמל ר' הקדימני:

- אתה רשאי להצהיר בהן צדק באם השבועה נוגדת את אמונתך הדתית.

- כן אדוני, אמרתי, אם יש לך סבה חוקית שלא להשבע ...

- אני דתי והשבועה זרה לרוחי …

- טוב - תצהיר בהן צדק בבקשה ...

העד הצהיר בהן צדקו לאמר את האמת, את כל האמת, ורק את האמת.

- הזכור לך אותו יום, שאל הסמל, שבקשר אליו התלוננת במשטרת ירושלים?

- כן, נענה העד, מיקרה מוזר היה זה, ואצבע אלקים יש בו, והוא זכור לי היטב...

בשלב זה נכנס לאולם בית הדין בחור בלוית בחורה ושניהם חמקו לאחד הספסלים האחוריים כשהם מהלכים על קצות אצבעותיהם והתישבו בשקט.

מיד הכרתי בבחור את הנאשם במשפט הנוכחי כי פניו הנפולים ובלוריתו השחורה והשמוטה על מצחו נחרטו בזכרוני מאז ראיתיו בפעם הראשונה.

שתקתי ולא אמרתי דבר. העד הרי טרם התחיל בעדותו ולנאשם תהיה ההזדמנות לשמעה במלואה. עם זאת ידעתי שבמשפט זה תתעורר שאלת זהויו על ידי המתלונן ולא רציתי לקפח את זכויותיו על ידי הצגתו לראוה בפני העד למפרע.

רשמתי איפא בפרוטוקול כי הנאשם הופיע וכי הוא נוכח באולם, ונתפניתי לרכז תשומת לבי בדברי העד.

- באתי לתל-אביב לרגלי עסקי, ספר הלה, חנות לי בירושלים לתשמישי קדושה. אני תר את הארץ וקונה סדורים, תפילין, טליות וכולי.

- ומתי היה המיקרה הנדון? התערב פה הסמל ר. בדברי העד.

- זה היה לפני כארבעה חדשים, אם כי לא אזכור את התאריך המדויק. ביום ההוא הבאתי סחורה לפי הזמנה לבני ברק ועמדתי לחזור לירושלים. באתי לתחנת האוטובוסים המרכזית בסמוך לשעות הצהרים. בידי היה תיק עור שלי ובו סדורי הפרטי ותפילין שלי. זמן רב עמדתי בתור. מתוך האזנה לשיחת העומדים לידי התברר לי שנוהג הונהג בתל־אביב לפיו יש לקנות את כרטיס הנסיעה בקופה. נאמר לי שהנהגים אינם מוכרים עוד כרטיסים בתוך המכונית. היות ולא היה לי כרטיס נסיעה לירושלים נחפזתי לקנותו ומסרתי את התיק שלי לאדם שעמד אחרי. כשאחזור, חשבתי ישמש התיק סימן שהייתי בתור, וכך ימנעו וכוחים. רצתי לקופה, מרחק כמה עשרות מטרים, אולם גם שם מצאתי תור והתעכבתי מספר רגעים. משחזרתי למקומי בתחנה לירושלים, מצאתי כי התור נעלם ועמו... התיק. אנשים ששאלתי בסביבה אמרו לי שהאוטובוס זה עתה נסע. תארתי לעצמי שהנוסע שלו מסרתי את תיקי לשמירה ודאי לא רצה לותר על הנסיעה באוטובוס זה, ולא יכולתי לבא אליו בטרוניה לאחר שנתנסיתי על גופי בעינויי העמידה בתור לבירה. לפעמים עומדים מחצית השעה ולרוב זמן רב הרבה יותר מזה. חשבתי שהאיש לקח את התיק שלי וקויתי שימצאני בירושלים לפי שמי וכתובת עסקי שהיו רשומים על כרטיס המודבק בצד הפנימי של התיק, או לפי כתבתי הפרטית שהופיעה עם שמי גם בצד הפנימי של כריכת הסדור שלי. לא עלה על דעתי שלמישהו יהיה ענין בסדור ישן ובתפילין משומשים.

חכיתי לאוטובוס הבא ונסעתי ירושלימה. חזרתי לעבודתי הרגילה וכאשר חלפו יומיים ואיש לא התיצב עם התיק ועם הסדור והתפילין, נתתי מודעה בעתון מופנית ל״מוצא הישר״.

על התיק שהיה ישן ומדולדל הייתי מוכן לוותר, אך לא יכלתי להשלים עם אבדן הסדור והתפילין שהייתי קשור אליהם קשר סנטימנטלי רב. המודעה לא נשאה כל פרי והתחלתי להרהר בכך שמא האיש שלקח את התיק מסרו למשטרה. הלכתי למשטרה בירושלים אולם ברורי שם לא העלו כל פרי.

כך עברו מספר שבועות, עד שביום בהיר אחד, לפני כשלושה חדשים, בשבתי בחנותי עסוק בנקוי האבק מן הסחורה, נכנס לפתע בחור צעיר ושאלני אם ברצוני לקנות סדור ותפילין משומשים. נראה, אמרתי, הכל תלוי באיכות הסחורה. הבחור הניח על שולחני מטפחת ומשפתחה נחו עיני על הסדור שלי שבא לי מאבי ז"ל ועל התפילין שלי! עצרתי ברוחי ושאלתיו בתמיהה מעושה: הכיצד זה מוכר יהודי את התפילין שלו? דברים כאלה הרי אין אדם נוהג למכור, כי לרוב הם עוברים בירושה, נתנים מתנה בתוך המשפחה או למוסדות צדקה. ולזה ענה הבחור: אלה היו שייכים לאחי ז"ל, שנפטר לפני זמן קצר, ומאחר שאין לי משפחה אחרת, אין לי מה לעשות בהם, והיות ודחוק אני עתה מבחינה כלכלית, החלטתי למכרם.

- ההיית יכול להכיר את הבחור אם היית רואה אותו היום? הפסקתי את העד.

- חושבני שכן, כי היתה לי הזדמנות טובה להתבונן בפניו.

- תראה בבקשה באם הוא ישנו באולם בה"מ - אמרתי, ונהניתי לראות את המבט הנבוך בפניו של הסמל ר. אשר לא ראה את הבחור בהכנסו, בהיותו עומד עם הגב אל הקהל ופניו אלי.

העד העביר את עיניו על פני הספסלים הגדושים צופים ומיד נחה עינו על הנאשם שישב דומם מתבונן בתיקרה. זהו הבחור! - קרא העד - הצעיר היושב ליד הבחורה - והצביע באצבעו על הנאשם.

מה שמך ? - שאלתי את בעל הבלורית השחורה. הוא קם על רגליו והציג את עצמו. שמו התאים לשם הרשום בראש גליון האישום, נושא המשפט.

ההפתעה על פניו של הסמל ר. הסבה לי נחת מרובה; הוריתי לעד להמשיך.

- כששמעתי את ספור הכזב מפי הבחור אמרתי לו: תמתין נא רגע. ידוע לך ודאי שהתפילין צריכים להיות כשרים למהדרין ומאחר ואין אני מומחה כגון אלה - אקפוץ לדקה לחנות הסמוכה שם יושב חכם ומבין ואשאל דעתו. ״בבקשה” - ענה לי הלקוח באדיבות ואני מהרתי באמת לחנות הסמוכה, אולם לא מפני שרציתי לראות שם מבין בענייני כשרות אלא מפני שמצוי שם טלפון. טלפנתי למשטרה ובקשתי בואה בהקדם האפשרי.

השארתי את התפילין אצל השכן ובחזרי לחנות אמרתי לבחור שהמתין בעיינו בעתון: "עוד רגע ויביא לי האיש את התפילין. הוא טוען שהבדיקה תארך רגעים ספורים, ולכן חזרתי שמא יבוא בינתיים קונה אחר". במתיחות רבה חכיתי לבוא המשטרה כשאני מתעסק בדברים שונים ומנסה להעמיד פנים של אדם טרוד ביותר.

המשטרה עמדה הפעם על הגבה. ניידת הופיעה בטרם נפל על הבחור חשד כל שהוא. לפתע מלאה החנות שוטרים ואני הצבעתי להם על הנאשם וספרתי להם כי הוא בא להציע לי למכירה רכוש שנגנב ממני.

המשטרה עצרה את הבחור, גבתה עדות ממני, ועכבה תחת ידיה את הסדור ואת התפילין כדי שישמשו מוצג בבית המשפט.

- האלה הם ? שאל הסמל ר. בהושיטו לעד חבילה עטופה בניר עתון, שהיתה מונחת על שלחנו.

העד פתח את האריזה, הוציא מתוכה סדור כרסתן ובלוי ותפילין שסימני שמוש רב נראו בהם ברורות. אלה הם - אמר, ונטל את התפילין בידו והרימו לפיו ונשקן.

לבקשת נציג התביעה הוגשו לי הסדור והתפילין כמוצגים במשפט וסומנו כנהוג, והסמל ר. התישב - אות כי גמר את שאלותיו לעד.

- היש ברצונך לשאול דבר מהעד? - פניתי לנאשם.

- כן, אשאלנו: אולי אתה טועה כשאתה מוסר שספרתי לך כאלו השתייכו הסדור והתפילין לאחי ז״ל. אולי אתה מחליף מיקרה זה עם מיקרה אחר. האין זה נכון שספרתי לך כי מצאתי את הדברים ברחוב?

הבחור פקח, חשבתי, באשר הרגיש שנקודה זאת היא המגלה את הצד האפל שבאופיו, אם כי לא מנוסה בהלכות הערכאות, שהרי אם העד יכחישו ויעמוד בתוקף על ספורו המקורי - יהיה בכך רק משום חזוק לעדות המרשיעה. נוסף על כך בסיפא של שאלתו הוא גלה קו הגנתו.

ואכן העד ענה מיד בתוקף וללא הסוס: - אין כל טעות עמי. זהו מה שספרת לי ואין כל סבה לספקות כי המקרה נחרט היטב בזכרוני. השם הוא עצמו שהדריך צעדיך לפתח חנותי.

- אין לי עוד שאלות.

הודיתי לעד והודעתיו כי הוא חפשי ללכת לדרכו וכי בית המשפט אחראי לכך שרכושו יוחזר לו בתום המשפט.

- כבוד השופט, המותר לי לאמר דבר מה ביזמתי ושלא בתשובה לשאלות ?

- בבקשה.

- עיני כבודו הרואות כי אצבע אלוקים היתה בדבר. השולח ידו בסדור ובתפילין עיני הקדוש ברוך הוא עוקבים אחריו וההשגחה העליונה מכוונת צעדיו עד שוב הגזלה לבעליה. אני משוכנע כי מיקרה זה נטע יראת השם בלב הנאשם וכבוד השופט יואיל נא לא להכביד ידו עליו ולא למצות את הדין לגביו.

האמת נתנת להאמר כי משפט זה אכן עורר בי הדים מן הוכוח הישן נושן סביב הקשר שבין שלובים מדהימים של מאורעות כגון זה שבפנינו לבין המקורות שמהם יונקים שרשי האמונה הדתית, אך לא מצאתי לא את הזמן ולא את המקום מתאימים להתרת רסן מחשבותי בכוון זה.

- נראה כיצד יפול דבר בסוף המשפט - אמרתי איפא לעד - אתה רשאי להמתין ולראות וכן הנך רשאי ללכת - כטוב בעיניך.

- אין בדעתי להתערב בשקולי בית המשפט בבואו לעשות צדק, ואין לי כל ענין אישי בתוצאות משפט זה. אולם אני מאמין שאדם עתיד ליתן את הדין על מעשיו בפני בוראו, והבאתי את הנאשם הנה בעיקר כדי שילמד לקח ולא יכשל בשנית... הפנקס פתוח והיד רושמת כל ימי חיינו. חשבתי לתומי כי מוטב להזכיר זאת.

במלים אלה נפרד האיש ממני, נד בראשו לסמל ר. ויצא את האולם בראש מורם ובקומה זקופה, ללא ספק דמות האומרת כבדני.

אחרי כן העידו מטעם הקטיגוריה עוד שני עדים. האחד - סמל משטרה ירושלמי אשר תאר כיצד נקראה המשטרה לחנותו של העד הקודם, כיצד הוא הגיע לשם בראש חולית שוטרים ומצא את הנאשם ואת העד, כיצד שמע את תלונתו של העד וקבל מידו את המוצגים שהוא הגיש זה עתה לבית המשפט. הוא ספר כי לשמע תלונת העד ספר הנאשם שהוא מצא את הדברים בתחנה המרכזית בתל־אביב ושלא עלה על דעתו שיש סכוי כל שהוא למצוא את הבעלים.

הנאשם לא שאל מעד זה כל שאלות.

העד האחרון היה שוטר אשר חקר את הנאשם אחרי מעצרו וגבה ממנו עדות. אף העדות הוגשה כמוצג לתיק שלפני, אחרי שהנאשם ענה לשאלותי ואמר שהוא נתנה מרצונו הטוב והחפשי, בלי לחץ או פתוי מצד המשטרה והשוטר שרשמה רשמה כהלכה, ללא השמטות וללא הוספות.

בעדות זאת ספר הנאשם שהוא עבר בתחנה המרכזית של האוטובוסים בתל-אביב וראה תיק עור נשען ליד אחד העמודים התומכים בסככה שמעל מקום התור לירושלים. איש לא היה בתור ושום אוטובוס לא היה בתחנה. הוא נגש ונטל את התיק, הסתכל בתוכו בגלוי לעיני כל, ומשראה שאין איש מתענין במעשיו החליט שכנראה זהו רכוש אבוד שבעליו התיאשו ממנו ונטלו. הוא לקח את התיק על תכנו לביתו ללא תכנית ברורה מה יעשה בהם, אולם מקץ שבועות מספר, משמצבו הכלכלי נעשה דחוק, החליט להפכם למזומנים. הוא מכר את תיק העור בנקל לעובר אורח פלוני, שאין כל סכוי למצאו, ומאחר שהסדור והתפילין אינם סחורה העוברת לסוחר בנקל וללא מאמץ החליט להציעם בחנויות המתמחות בכגון אלה. וכך הגיע הלום.

העדות הוקראה בפומבי ובתום הקראתה הצהיר הסמל ר. כי אלה הן עדויות התביעה הכללית.

קראתי לנאשם קדימה ותוך הסברי לו את זכויותיו בשלב זה שקלתי את הדמות שבפני בנסותי ללמוד דבר על אופיו מכל הקטנה שבתגובותיו.

- שמעת את כל העדויות וודאי ברור לך מה רוצים ממך. עתה זכותך לאמור כל העולה על לבך. אתה יכול לעלות על דוכן העדים, להשבע כמו כל אלה שדברו לפניך, ואז תצטרך לענות לכל שאלה שהתובע ימצא לנכון לשאלך. אתה גם יכול להצהיר הצהרה מבלי להשבע ואז אין זכות לתובע לחקור אותך. אתה רשאי גם לשתוק ולא לאמר דבר ואז יינתן פסק הדין על סמך מה ששמעתי עד עכשיו.

הנאשם לא הראה כל התרגשות - ובמידה שארשת פניו שקפה בכלל דבר מן המתרחש בקרבו, קבלתי את הרושם שהוא השלים עם הגרוע ביותר וכי אין בו עוד כח הרצון והמרץ להשיב מלחמה.

הוא בחר להשבע ועם זאת הצהיר מיד כי אין לו דבר להוסיף או לשנות לעומת הדברים שמסרם בעדותו במשטרה.

הסמל ר. חקרו קצרות:

- העשית נסיון כל שהוא לגלות בעליהם של הרכוש שמצאת ?

- לאחר שנגשתי לתיק בגלוי, לאור יום, במקום שיש בו קהל רב ונטלתיו ביד, והסתכלתי בו לעיני כל - ואיש לא נגש ולא הראה התענינות - הבינותי שאין עוד טעם לחפש אחרי הבעלים.

- המסרת על מציאתך במשטרה ?

- לא.

- הנתת מודעה בעתון שמצאת דברים אלה ושאפשר לקבלם אצלך ?

- לא.

- משנטלת התיק לידך לראשונה, ההכרזת בקול: רבותי - למי שייך תיק זה ?

- לא.

זה הכל.

בא כח התביעה הכללית סכם בקצרה: אף נטילת מציאה הנה גנבה, כאשר הנוטל אינו עושה כל נסיון לגלות את הבעלים למרות שברור לו בשעת הנטילה שלו היה נוקט אמצעים סבירים אפשר היה לגלותם, וכאשר בשעת הנטילה אין הוא מתכוון להחזיר את אשר נטל.

הסמל ר. בקשני לדחות בשתי ידים את ספורו של הנאשם כאלו בשעת הנטילה הוא לא האמין שיש סכויים למצא את הבעלים, מפני שהנאשם הודה בפתיחת התיק בעת שנטלו ומפני שהוכח כי בתיק היה כרטיס עם שמו וכתובת עסקו של הבעל, וכי שם זה הופיע בצדי הכתובת הפרטית בתוך הסדור.

בבוא תורו של הנאשם לסכם את עמדת הסנגוריה הוא הדגיש עוד פעם שהוא לא חשב שיש סכוי כל שהוא למצא את הבעלים; ומיד אחרי כן הרשעתיו בעבירה של גניבה על ידי מציאה תוך הסכמה לעמדת התביעה הכללית.

הבחור נפטר בענש קל באופן יחסי. הוברר שהוא סובל ממחלה קשה והנו נטול כל כושר עבודה : היה לו עבר נקי והגנבה הוחזרה בעיקרה לבעליה. ובמידה שזכרוני אינו מטעני, לאחר שהדבר לא נרשם בפרטי כל, נהנה הנאשם גם מן ההרגשה המוזרה שלא יכלתי להשתחרר ממנה מאז תום עדותו של המתלונן - כאלו כל גזר דין שיינתן על ידי לא יהיה אלא שלב בינים בדיון המתנהל נגד הנאשם בפני בית הדין דלמעלה.