5


לסיפור הבא

אלגרה ועליזה

אלגרה דוהר ידועה היתה בין שכנותיה ובין חברותיה כאשה תוססת ומלאת מרץ מפליא ובלתי נלאה, אשר לא זו בלבד שהשכילה לנהל עסק עצמאי פורה ומכניס רווחים, אלא שגם במשק ביתה על ארבעת חדריו ושש נפשותיו היא לא נזקקה לעזרה כלשהי, ובבוא הערב עוד עמד בה כוחה לבלות במסיבות ובנשפים עד השעות הקטנות של הבוקר.

בעלה של אלגרה עבר מידיה האוהבות והמפנקות של אמו האלמנה, לידי אשתו - מבלי שהמעבר היה כרוך עבורו בשינוי קל שבקלים מנוהגי העבר.

גם עתה בקומו בבוקר הוא מצא את הכתנת הלבנה והמגוהצת מוכנה על הכוננית, ארוחת הבוקר ערוכה על שלחנו, ואף הנשיקה במצח לא חסרה. ובשובו מעבודת הפקידות המפרכת שלו במשרה מיותרת של משרד ממשלתי, מצא את חשבונות החשמל והגאז, הטלפון והחצרנות מסולקים בהכנסותיה של רעיתו, עתונו ממתין לו בכורסתו ונעלי הבית שלו מוכנים לצדה. גם תכנית הערב היתה ערוכה עבורו, הכרטיסים מוזמנים ומשולמים ״נעלי היציאה" שלו מצוחצחים וגרבים חדשים (ומבושמים!) מקופלים בתוכם.

איש לא הבין כיצד החזיקה אלגרה מעמד במרוץ זה, כיצד הספיקה להכין ארוחותיה, לעשות קניותיה לדאוג לילדיה ולמצא עוד שעה קלה לשינה מזמן לזמן. אולם לא כל שנראה כנס אכן נס הוא. עם חלוף השנים, ובמקביל למשקלות שהחלו להצטבר על כרסו של מר דוהר, על ערפו ועל לחייו, החלה אלגרה להצטמק בהדרגה, ומחושים למיניהם החלו לפקוד אותה חדשים לבקרים. ראו זאת חברותיה הנאמנות והקימו שערוריה רבתי. כך קרה שביום מן הימים נקראה אסיפה דחופה של "החוג" בקפה ורה ושם הוחלט, לאחר דין ודברים סוערים, שיש לכפות על אלגרה לקבל עזרה במשק ביתה. החברות אף הרחיקו לכת, בחרו את ״העוזרת״ - בת אחות של מי שעבדה אצל פלונית וארגנו התיצבותה אצל אלגרה בלוית נציגה נמרצת ונחושת החלטה של ״החוג״.

רצה המזל ששמה של העוזרת היה עליזה וכמי ששמה אינו אלא תרגומו העברי של השם אלגרה - היא הצטיינה במרבית היתרונות של בעלת הבית. העובדת המיועדת והמעבידה בכח נשאו חן זו בעיני זו ממבט ראשון, ולמרבית הפליאה יצא השדוך לפועל מיד בפגישת ההכרות. הכל האמינו שלא על נקלה תסכים אלגרה לשנוי הפתאומי המוצע בארח חייה, אולם מסתבר שהיא היתה שבורה ורצוצה עוד מעבר למה שחשבו הבריות.

במין כניעה שבאפיסת כוחות החלה אלגרה להעביר לידי עליזה יותר ויותר מעיסוקיה. אמנם עליזה היתה מופיעה לעבודה בשעה שבע בבוקר ומסתלקת כבר בצהרים, אולם תוך ארבע-חמש שעות שהיתה בבית דוהר היא השתלטה על הנקיון, על הבישול, על הכביסה ואף הספיקה לצאת לקניות. היה זה מיקרה בולט של מין שמצא את מינו. תוך זמן קצר הסתבר שעליזה הצליחה בחריצותה וביעילותה למצוא את הדרך גם אל לבה של מעבידתה ואלגרה החלה להשפיע על עוזרתה מתנות שונות למיניהן.

עבר חדש ועוד חדש ושמה של עליזה יצא לתהילה בקרב חברותיה של אלגרה והמוניטין שלה בתור ״העוזרת״ בה״ה הידיעה הדהדו בין כתלי קפה ורה ורוול. במקביל לכך הלך ההבדל החיצוני בין העובדת והמעבידה והתטשטש. לבושה בשמלותיה של אלגרה, נועלת נעליה של אלגרה, שפתיה צבועות בשפתון של אלגרה - כל אלה מתנות שנתנו ביד רחבה - נראתה עליזה בלכתה ברחוב כאלגרה ממש.

ה״דמות״ הזאת מצאה מאד חן בעיני עליזה, שכן אלגרה נחשבה לאשה נאה ולבושה בטוב טעם. לאט לאט החלה עליזה לחקות את מעבידתה גם בתסרוקותיה, בעדייה ובבושם שהיא השתמשה בו. ועל כל אלה רחפה רוח טובה וידידותית, כששתי הנשים מתיעצות ביניהן בעניני אופנה ובענינים שונים שבינו ובינה. למרבית הפליאה היתה עליזה עדיין רווקה. היא היתה מחליפה את מאהביה בתכיפות ואם כי לדבריה כולם אהבוה בכנות היא לא הצליחה להביא לחופה אף לא אחד מהם.

חלפה שנה ועוד שנה ועליזה הפכה לבת בית בבית דוהר. גם אלגרה וגם בעלה השתכנעו עוד לפני זמן רב בישרה של העוזרת ונהגו להשאיר מפתחות הבית בידיה, הארונות פתוחים, ומזומנים מונחים כלאחר יד במקומות שונים.

מעולם לא חסר חפץ, מעולם לא נעלמה פרוטה.

לקראת האביב השלישי של ההתקשרות המוצלחת הביאה אלגרה הביתה בגד ים חדש. היה זה בגד ים גזור ורקום לפי הזמנה מיוחדת, כולו לובן ופס פרחים קטנטנים, אדומים, צהובים וירוקים מתמשך באלכסון מן הכתף השמאלית אל הירך הימנית. אלגרה היתה גאה ושמחה מאד בבגד ים זה, שלא היה דוגמתו בישראל כולה. היא פרסה אותו על מיטתה ועמדה דומם רגעים ארוכים והתבוננה בו באהבה. אחר כך בעמדה לפני המראה היא החזיקה אותו לפני גופה בהטותה את גוה אנה ואנה, תוך הרכנת ראש לפנים ולאחור, מנסה לשוות לעצמה בדמיונה “פוזות משגעות״ שונות. לבסוף היא לבשה אותו ואצה לשאול לדעתה של עליזה.

בראותה את בגד הים היחיד במינו, פערה עליזה את פיה לרווחה, כשעיניה נעוצות בפס הפרחוני כאילו הוכתה סנורים. אין שיעור לספוק שתדהמתה של עליזה גרמה לאלגרה. בתמהון ובהערצה הנסוכים על פני העובדת שהיתה לידידה - ראתה אלגרה אישור שאין מהימן ממנו - לטוב טעמה.

בכמה הוא עלה לך? -, איפה קנית אותו? -. האם זה מוכן או בהזמנה? - ירתה עליזה את שאלותיה לעבר אלגרה, בזו אחר זו, כשסקרנותה לא מותירה לה שהות להמתין לתשובות.

קניתי אותו במקום פרטי, ולמחיר מוטב שלא תשאלי, זה עלה לי הון ! - ענתה אלגרה תשובות מתחמקות.

היא הרגישה בצמרמורת הקרה העולה ומקפצת בחוליות חוט השדרה שלה בד בבד עם התרקמות המחשבה המחרידה במוחה - שהנה באחת השבתות הקרובות עלולה עליזה להופיע בבריכת השחיה כשלגופה בגד ים זהה עם "הדוגמה הבלעדית״ שלה. דבר כזה לא היתה אלגרה מוכנה לסלוח אפילו לאחותה.

בטרם תשתפך הבעת הדאגה על פניה, מיהרה אלגרה למצוא תירוץ כלשהו כדי לפשוט את בגד הים החדש ולהצניעו בארון, ובעוד אצבעותיה עסוקות בקיפול ובהחלקה בירכתי המגירה - פלט פיה סדרה ארוכה של פקודות והוראות שונות אשר הוציאו את עליזה מן החדר ומן הבית והריצוה לחנות המכולת, לקצב ולירקן.

- אוףו - איך נמלטתי הפעם! - לחשה אלגרה לעצמה וישבה לנוח מעט, ולהשתלט על פיק ברכיה.

כאשר חזרה עליזה כעבור מחצית השעה נראה שכל ענין בגד הים החדש פרח מראשה, ומשהיא לא הזכירה אותו עוד, לא למחרת וגם לא כעבור שבוע, נרגעה אלגרה לחלוטין ואף העזה ליבש בגלוי את שקית החמדה הלבנה בתליה על חבל הכביסה שבמרפסת.

נראה שכל מאוייה של עליזה באותם הימים היו נתונים לבחיר לבה החדש, שזה עתה החל לחזר אחריה ושהיא לא פסקה להגות בו תוך התווית תכניות אין ספור לחייהם המשותפים בעתיד. אלגרה שותפה בהתיעצויות ממושכות לגבי תכניות אלה, ומשהגיע לבסוף הארוע המצופה של הארוסין, ומועד החתונה נקבע - צלל בגד הים אט אט לתהום הנשיה.

אם לא היה די בתכנון החופה וכל הכרוך בה כדי למלא את עתות הפנאי של שתי הנשים, בא מר דוהר והודיע במוצאי חג השבועות שהחלטתו נחושה לנסוע בקיץ זה לאיטליה הצפונית ולאוסטריה. מטרתו המוצהרת היתה להביא ארצה מספר תצלומים המראים אותו משתקשק במימיהם הצוננים של נחלי הצפון על רקע הרי האלפים המושלגים - ולהניח צלומים אלה על שולחן המנהל במשרדו בשלהי הקיץ הישראלי הלוהט.

מראה פניו של המנהל ברגע כזה - טען מר דוהר - יש בהם כדי לשמש לו סם מרפא וחיסון נגד רטוני ׳׳הבוס׳׳ במשך שנה תמימה.

מאחר ומחזרה של עליזה היה בעל מקצוע מעולה בענף הבניה, והשתכר יפה למחיתו, הוא עמד על כך שאשתו העתידה תפסיק את עבודתה לקראת נשואיה, ולא תחזור עוד לעבוד אצל אחרים לעולם.

צירוף מסיבות אלה הביא, איפוא, להכרעה לפיה התפטרה עליזה מעבודתה ערב נסיעתם של בני הזוג דוהר לחוץ לארץ, והכל נדברו להפגש בחתונה, שמועדה נקבע לתחילת הסתיו.

הפרידה בין אלגרה לעליזה היתה לבבית ומלבבת ועליזה עזבה את בית דוהר כשבאמתחתה סכום נכבד של פצויים ׳׳שעוגלו׳׳ ביד רחבה, ובידיה שתי מזודות עבות כרס מלאות כל טוב.

בצוע ההכנות לקראת ההפלגה לאירופה, הצילו את אלגרה מהרהורי תוגה שעלולים היו לדכדכה בבואה לפתור את הבעיות שהתעוררו עם עזיבתה של העוזרת המסורה.

הימים עברו בפעילות קדחתנית סביב הכנת הדרכונים והצלומים הכרוכים בכך, בפגישות ובהתיעצויות במשרד הנסיעות, בקניות, בתפירות, ובמדידות.

סוף סוף הגיעה העת לארוז - ובמלתחתה של אלגרה נועד מקום נכבד לבגד הים הלבן, כי הוא נאה כי הוא יאה ליצג את ישראל בחופי ונציה ורפללו.

בדחילו וברחימו ניגשה אלגרה למגירה בה הוטמן הנכס היקר שבוע קודם לכן אחרי רחיצה ושטיפה שנעשו בקפידה יתירה ובמאמץ מיוחד להחזיר לבד את לובנו המבהיק.

כאשר אצבעותיה האמונות במישוש האריגים למיניהם לא נתקלו בחפץ המבוקש, נעצה אלגרה את מבטה במגירה הריקה, כמי שאינו מאמין למראה עיניו, וגבותיה התכווצו במאמץ עלאי של כח הזכרון.

הייתכן שהיא שמה אותו בכל זאת במקום אחר? מדוע פתאום תעשה כדבר הזה כאשר למן יום הרכישה היה לבגד הים מקום מיוחד ונכבד במגירה קבועה? נתקפת בהלה, החלה אלגרה בחפושים קדחתניים מאצטבה לאצטבה, מארון לארון ומחדר לחדר. כאשר היא השתכנעה בסופו של דבר ש״הילד איננו" חשך עליה עולמה והיא היתה על סף העלפון. ויותר מכפי שהיא נזדעזעה מהעלמות הבגד - הכריעה אותה המחשבה האיומה שעוזרתה - ידידתה, אינה אלא גנבת; רק היא יכלה לסלק את הגנבה באחת המזודות עמן עזבה את הבית, לאיש זולתה לא היתה גישה חפשית לארונות.

כאשר אלגרה נזכרה כיצד לטשה עליזה את עיניה לבגד הים בראותה אותו לראשונה, כאשר זכרונה החל להקרין אל מול העין הפנימית שלה את כל אותן המתנות במלבושים מכל המינים בהן היא הלעיטה את עליזה במשך השנים, את כל אותן החופשות שעליזה קבלה בתשלום מלא מעל ומחוץ המגיע והמקובל, את נשיקות התודה וחבוקי ההתלהבות - עלתה חמתה של אלגרה ופרצה כאש אוכלת כל ובוערת להשחית.

במצב רוח זה היא עטה על הטלפון לחייג 999.

כך נולד תיק חקירה חדש במשטרת ישראל.

אלגרה הוזמנה לתת עדות וספרה ספור הדומה בעיקרו לגירסה המובאת לעיל.

אולם ההצלחה לא האירה פניה למשטרה בעבודתה. כאשר עליזה הוזמנה למסור את גירסתה - היא התפרצה בחמת זעם, איימה לתבוע את אלגרה למשפט על הוצאת שם רע, הכחישה הכל מכל כל, אמרה שזו עלילה שפלה ושאין מלים בפיה לתאר את החוצפה של המעבידה אשר לא זו בלבד שניצלה אותה במשך שנים נצל היטב - אלא באה עתה להרוס את אשרה העתיד ולגרום לה נזק בל יתואר.

אפשר לומר שכאשר הסמל החוקר סיים לגבות את עדויות שתי הנשים הוא לא יכול היה להגיע למסקנה כלשהי בדבר העדפת גירסה אחת על רעותה.

במסיבות אלה נשאלה עליזה אם היא מסכימה לעריכת חיפוש בביתה, והיא נענתה מיד בחיוב - בחוסר הססנות הראוי לשבח.

החפוש נערך - וכפי שהיה מצופה - לא נמצא דבר.

אלגרה נסעה לחוץ לארץ מצויידת באחד מבגדי הים הישנים שלה, במצב רוח מדוכדך למדי. לזכותה של איטליה היפה ולזכות יושביה הנחמדים ייאמר שהם הצליחו עד מהרה להשכיח מליבה את כל הפרשה העלובה הזאת, וכאשר היא חזרה הביתה בשלהי הקיץ היא היתה כבר מסוגלת להתלוצץ על כל הענין.

החרף בא והביא עמו גשמי זעף, ודירת דוהר שהיתה דירת גג - ספגה מהלומת מים שהזיפות הישן של הגג לא יכול היה לעמוד בפניה.

דלף דלף, איפוא הדלף, לתוך גגיות ודליים במשך כל החורף, ובהנץ חמת האביב היה מר דוהר מן הראשונים שמהרו להשיג מומחה לזיפות גגות ולתיקונים.

חיפושיו של מר דוהר הביאוהו לקרן הרחובות שינקין אלנבי והמלך ג׳ורג׳ בתל-אביב, שם הוא פגש בבחור חביב ושחרחר שהציג עצמו כבעל מקצוע מעולה.

בעל המקצוע ומר דוהר נסעו במכוניתם של משפחת דוהר לדירתם לראות קודם כל במה המדובר ולעשות אומדן הנזק ומחיר תיקונו.

בנסוע השניים ברחובות העיר, התפתחה שיחה ידידותית ביניהם ומר דוהר החמיא לעצמו על כשרונו לבחור בבחור סימפטי כזה מבין עשרות העובדים שצבאו עליו בשוק העבודה של רחוב שינקין.

כאשר פתח מר דוהר דלת דירתו בפני זפת-הגגות, והכניסו פנימה להראות לו את כתמי הטחב שבתיקרה - נקרעו עיני האורח לרווחה והוא סב על עקביו פעמים ושלש כמי שמחפש אבידה.

לבסוף הוא פלט: -

- אתה יודע אדוני, דירה זאת נראית בדיוק כמו הדירה שאשתי סיפרה לי עליה - בה היא עבדה מספר שנים כעוזרת במשק הבית. האין שם אשתך במיקרה - אלגרה?

מר דוהר ניצב על עמדו פעור פה, מעכל את הדברים לאיטו. הוא נזכר כיצד עליזה היתה מספרת על בחיר לבה ומתארת אותו כבעל מקצוע מעולה בענף הבניה... עודנו עומד כך וממלמל תשובה שיגרתית מהר האורח להוציא מכיס אחורי של מכנסיו ארנק תפוח ודלה מתוכו צלום מקומט. בלי אומר ודברים הוא הושיט את הצילום למר דוהר.

כאשר נחו עיני דוהר על הצלום הוא נתקף התרגשות עצומה, גרונו ניחר והוא לפת את פיסת הניר כמי שמצא שלל רב.

בתמונה הקטנה נראו גבר ואשה חבוקים בעומדם על שפת הים, מול הגלים המתנפצים כשבגדי ים לגופם. לגופה של האשה היה בגד ים לבן, גזור להפליא, עם פס פרחים דק מתמשך מן הכתף האחת באלכסון אל הירך הנגדית.

אלגרה לא היתה אותה שעה בבית ומר דוהר נפעם כולו למחשבה - מה תהיה תגובתה למראה תמונה זאת. האמת צריכה להאמר שמר דוהר לא שוכנע מעולם כי אכן אשתו צדקה בהאשימה את עליזה. הוא נטה להאמין שבגד הים הלך לאבוד, נשמט מחבל הכביסה, או טמון עדיין באיזו אצטבה נדחת.

מניותיה של אלגרה עלו מעלה מעלה תוך השניות בהן לא יכול מר דוהר לגרוע עין מן הצלום שבידו.

- קח זאת למזכרת - אמר הבחור - בראותו את ההתענינות שמגלה אורחו בצלום - אני יכול להשיג עוד כאלה, וממילא כיום זו כבר תמונה ישנה, יש לי המון צלומים מן החתונה ולאחריה.

כמהלך בתוך חלום מצא מר דוהר דרך לסיים את השיחה עם בעל המלאכה בהבטיחו להודיענו בכתב במידה ויוחלט להזקק לשירותיו.

את סופה של הפרשה לא קשה לנחש מכאן.

הקורא היקר יכול לתאר לעצמו כיצד התגלגל הצילום הגורלי לידי משטרת ישראל וכיצד נפלו פניה של עליזה כאשר הסמל החוקר הציגו בפניה.

במקום איומים רמים במשפט דיבה באה הודאה באשמה בקול דממה דקה. ואכן מוזרים הם דרכי אנוש ומוזרים שבעתיים דרכי פעולתו של הגורל.

כי כאשר הגיע תור משפטה של עליזה להשמע היא היתה בחדשי הריונה האחרונים וחשבון פשוט הראה שהיא החלה במלאכה זמן ניכר לפני החופה.

התלבטתי לא מעט בשאלה אם יהיה זה מוצדק להביא עבירה על חוקי הצניעות כמסיבה מקילה בעבירה של גניבה, אולם בסוף הכריע את הכף השיקול שלא לגרום ללידתו של אזרח חדש וחף מפשע - בין כתלי בית הסוהר.